איזה סוג של כיסא אנחנו צריכים? השאלה היא בעצם שואלת, "איזה סוג של חיים אנחנו צריכים?"

הכיסא הוא סמל של הטריטוריה לפפל. במקום העבודה הוא מייצג זהות ומעמד; בבית הוא מייצג את הטריטוריה הפרטנית; בציבור, זה מחליף את משקל הגוף בכפות הרגליים, ומאפשר לאנשים לנשום. מבחינה פסיכולוגית, אנשים זקוקים למושב ומחפשים טריטוריה שבה ניתן למקם אותם, ולכן המושב יקבל משמעות חברתית. איפה לשבת, איך לשבת היא פעילות פיזיולוגית לא פשוטה, ולרוב היא חלק מפעילויות חברתיות. יושבים במקום שיש בו יותר משני אנשים, המזרח והמערב שונים זה מזה, וזה גס לשבת במקום הלא תקין.

והמשמעות של איך לשבת היא צבעונית באותה מידה.

למדינות המזרח והמערב יש כסאות דגמים קלאסיים משלהם שגרמו להם לשבתבִּרְצִינוּת. הלוח האחורי הזקוף של כיסא אחד גורם לגוף של אנשים להיות מכובד ורציני, זה כדי לדרוש מהתנהגויות שיהיו להם כללים למלא אחריהם, אבל גם כדי לבסס את הזהות שלהם. זה מעניין.

ישנם מקרים רבים שבהם אנשים יכולים להירגע ולשבת במדינות המזרח והמערב. האבולוציה של תנוחת הישיבה היא לא בגלל שינויים בגנים הפיזיולוגיים של האדם, אלא בגלל שלאנשים יש דרישות שונות לרצונות שלהם.

הכיסא המאפשר לגוף להופיע בתנוחות שונות מאפשר ליושב לבטא רגשות שונים. "מכיוון שהמושב הוא כפי שהוא, אני לא אשם בתחושה כזו." עם אישור ערכי הפרט על ידי המודרניזם. תתמלא במלואו.

הדמיון של מעצבים מודרניים על כיסאות מחולק למספר רמות:

מהם המראות השונים, כולל חומרים, צבעים וקווים שיכולים להעביר רגשות וערכים?

אילו צרכים ניתן להשיג על ידי סגנונות ישיבה שונים?

כמה צדדים של אדם יכולים להתפרק לפי מושבים שונים?

למרות שלעיצוב יש אחריות לספק את הרצון, איך לספק אותו דורש חוכמה. בעידן החדש, אנו מתמודדים עם הידרדרות הסביבה הטבעית, התגברות הסכסוכים המתורבתים, השוק התחרותי העולמי והערכים והאמצעים של העבר אינם מספיקים כדי לעזור לנו להשיג משאבי פיתוח בר-קיימא. אז מה הכיוון של מאמצי העיצוב? איזה ערך יש שצריך ליצור על ידי דור חדש של מעצבים?

מי שנבחר לפי הזמנים אחראי לבחירת זמנו.